ניתוחי עיניים

האנטומיה של העין האנושית מורכבת למדי, המקטע הקדמי מתחיל מהקרנית של העין ועד לקשתית, שיוצרת את האישון. האישון הוא הפתח שדרכו נכנס האור לחלל העין, אחריו נמצאת עדשת העין ומאחוריה חלל הזגוגית שממשיך עד לחלקה האחורי של העין. בחלק זה נמצאת הרשתית שקולטת את האור המגיע מבחוץ ובמרכזה המקולה, מרכז הראייה. האזור האחורי של העין הוא האזור העצבי שבו האור שנקלט מתורגם לאותות חשמליים שעוברים דרך עצבי הראייה למוח, אשר מתרגם את האותות החשמליים לתמונה.

ניתוח ויטרקטומיה מטפל בשלושה מצבים עיקריים והם היפרדות רשתית, ממברנה אפירטינלית וחור מקולרי. הניתוח נעשה במצבים שבהם יש צורך בתיקון בחלקה האחורי של העין. הניתוח מבוצע על ידי מומחי רשתית, והוא כולל הוצאה של זגוגית העין לביצוע התיקון הנדרש. לאחר הניתוח חלל הזגוגית מוחלף בנוזל, גז או חומר סיליקוני. הניתוח נעשה בהרדמה מלאה או מקומית תחת סדציה (טשטוש). בחלק מהמקומות הוא כולל אשפוז לילה ובחלק מהמקומות הניתוח מתבצע באופן אמבולטורי, ונראה שבעתיד יותר ויותר בתי חולים יאפשרו זאת.

בתחילת חיינו, המרקם של זגוגית העין הוא צמיגי והיא דבוקה לאזורים שונים בחלקה האחורי של העין. כשאנו מתבגרים, בתהליך ההזדקנות הטבעי של הזגוגית, נוצרים בתוכה כיסים נוזליים. הכיסים הללו הם שאחראים לתופעת ה'זבובונים' שאנו מבחינים בהם בשדה הראייה שלנו. אחת מהתופעות השכיחות שמתרחשת כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי של כולנו היא התנתקות של הזגוגית מהרשתית. לעיתים ההתנתקות עלולה להביא למשיכה על גבי הרשתית שעשויה לגרום לקרע ברשתית. כשנוזל מהזגוגית נכנס לתוך הקרע הוא יכול להרים את הרשתית וליצור היפרדות רשתית. לעיתים מומחי רשתית יוכלו לזהות את הקרע בזמן ובטיפול לייזר לאטום את האזור שסביב הקרע וכך למנוע מהנוזל להיכנס אליו. אם כבר נכנס הנוזל והתרחשה היפרדות רשתית, לרוב המטופל יגיע לחדר המיון בתלונה על הפרעה בראייה, וזה הזמן להיכנס לחדר הניתוח להליך ויטרקטומיה, שבו לאחר הוצאת הזגוגית הרשתית מוצמדת בחזרה למקומה.

ממברנה אפירטינלית היא ממברנה המתיישבת על גבי הרשתית (צמיחת קרום על פני הרשתית), כשהסיבה להופעתה לרוב איננה ידועה, אך ייתכן שהיא קשורה בקרע ישן ונדידה של תאים מתוך הרשתית החיצונית שעוברים שגשוג על גבי הרשתית. אם נדמה את הרשתית לצלופן דק, נקי ושטוח, לממברנה שמתיישבת עליה יכולת לשנות את הקונטור שלה ולגרום לקמטוטים, מה שיכול לגרום להפרעה בראייה ולעיוותי ראייה. זה מה שגורם לסימפטום האופייני של ממברנה אפירטינלית שבו קווים אינם נראים ישרים. לדוגמה, מטופל יכול להתלונן כי הוא מביט על הדלת וקו הדלת נראה עקום בעין אחת וישר בעין השנייה. לעיתים ייתכנו פערים בגודל של אובייקטים בין עין אחת לאחרת ולעיתים היא גם עשויה להשפיע באופן משמעותי על חדות הראייה. על פי רוב ממברנה אפירטינלית תופיע אצל מטופלים בגיל מבוגר. ממברנה אפירטינלית היא לא מצב המחייב ניתוח דחוף, ויש צורך בבחינה של המנתח/ת עם המטופל/ת האם ישנה אינדיקציה מספקת להיכנס לחדר הניתוח. זאת משום שאצל כ־10% מהמנותחים הניתוח לא יביא לשינוי בראייה ואצל חלק תתכן ירידה בראייה בעקבות הניתוח. אם הוחלט לנתח, לאחר ריקון חלל הזגוגית, המנתח או המנתחת יבצעו קילוף של הממברנה באמצעות מכשור עדין במיוחד.

חור מקולרי הוא חור שנוצר באזור מרכז הראייה ברשתית, אזור המכונה 'המקולה', בשל משיכה פנימית של הזגוגית בתוך העין מעל למרכז הראייה עד שנפער בו חור. מצב זה פוגם בפעילות השכבה העצבית שאחראית על קליטת האור מבחוץ ונוצרת פגיעה חדה בראייה. הגורם לאותה משיכה והיווצרות החור לא תמיד ידוע, לעיתים הוא נגרם בשל מחלה דלקתית או מטראומה שנגרמה לעין, שהיא הסיבה העיקרית לחור מקולרי אצל ילדים וצעירים. ניתוח ויטרקטומיה עבור תיקון של חור מקולרי אומנם אינו מוגדר כניתוח דחוף, אך ככל שההתערבות תעשה בשלב מוקדם יותר, הסיכוי לשיפור גבוה יותר. כמו בניתוח ממברנה אפירטינלית, גם כאן לאחר הוצאת הזגוגית יתבצע קילוף עדין של שכבת הקרום הפנימי, אשר נמצא כמסייע בסגירת החור המקולרי.

בניתוחי ויטרקטומיה הניתוח עצמו למעשה מאפשר את תחילת הריפוי של העין. ברגע שהרשתית מקבלת בחזרה את הסביבה האנטומית התקינה שלה, כל שאר התפקודים הקשורים בראייה ילכו וישתפרו, אך זה עשוי לקחת זמן, גם כמה חודשים, כך שיש להיעזר בסבלנות, וכאמור ברוב המוחלט של המקרים הניתוח יצליח להשיב למטופל ראייה תקינה. כמו ניתוחי קטרקט, גם כאן חשוב בסוף התקופה להגיע לאופטומטריסט לבדיקת ראייה מלאה.

מחלת הקטרקט היא למעשה תהליך הזדקנות טבעי של עדשת העין. כשאנו נולדים העדשה שקופה וגמישה, ולאורך השנים היא נעשית עכורה וקשיחה. הקטרקט בא לידי ביטוי באופנים שונים, כמו ירידה בחדות הראייה, תחושת סנוור, למשל כשאורות הדרך בכביש נראים מעומעמים או בעלי הילה וכן בשינוי בגוון הראייה לגוון צהבהב, לרוב תופעה שבה יבחינו המטופלים בעיקר לאחר שנותחו בעין אחת ונזקקים לניתוח בעין הנוספת.

ניתוח קטרקט יכול להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים, אך לא מדובר במצב מסכן חיים ויש מקום לשקול האם לבצע את הניתוח או לא, על פי מצב המטופל וצרכי הראייה שלו. כך למשל אדם בעשור החמישי לחייו שלקה בקטרקט עשוי להרגיש שהקטרקט פוגם באיכות חייו, ובמקרה זה גם אם הוא נמצא בשלב התחלתי של המחלה והירידה בחדות הראייה מינימלית, ניתוח הקטרקט יביא לשיפור באיכות חייו. לעומת זאת, יש כאלה שיעדיפו להימנע מלהיכנס לניתוח משיקולים כאלה ואחרים וירגישו בנוח במצב הראייה הנוכחי שלהם. עם זאת, יש להדגיש כי ללא ניתוח תהליך הזדקנות העדשה ימשיך להתקדם לעיתים עד למצב של ראייה ירודה מאוד. כמו כן עם התקדמות הקטרקט, תתכן עלייה בקושי הטכני של הניתוח, ומכאן עלייה בסיכויים לסיבוכים בעקבות ההליך.

בניתוח קטרקט מוחלפת העדשה הטבעית בעין בעדשה מלאכותית. המנתח או המנתחת מבצעים חתך בעין דרך הקרנית, העדשה מוצאת מהעין בטכנולוגיה של אולטראסאונד תוך פירוק ושאיבה עדינים. טכנולוגיות שונות כמו לייזר נמצאות גם הן בשימוש בחלק מבתי החולים עבור חלקים מהניתוח, וככל הנראה עם השנים טכנולוגיה זו תלך ותחליף את הטכניקות הקיימות היום. את הניתוח מבצעים מומחי עיניים.

כיוון שהעדשה המלאכותית, להבדיל מהעדשה הטבעית שלנו, לא יכולה לבצע התאמה למרחק שעליו אנו מסתכלים (ראייה לרחוק או לקרוב), ייתכן ולאחר הניתוח יהיה צורך בעזר ראייה כדי 'לכוון את הפוקוס' שלנו. הדבר תלוי בסוג העדשה המלאכותית שהותאמה לנו בניתוח. העדשות הקונבנציונאליות הן עדשות מונופוקליות, כלומר הן מתקנות את מוקד הראייה או לרחוק או לקרוב. עדשות הפרמיום הן עדשות חדשות שנכנסות לשימוש, בהן עדשות 'טוריות', שיכולות לתקן צילינדר וכן עדשות מולטיפוקליות, שיכולות לתקן את הראייה גם לרחוק, גם לקרוב וגם לראיית ביניים. עדשות הפרמיום אינן מתאימות לכל אחד, ולפני הניתוח נדרש תהליך הכנה מדויק לבחינת מידת ההתאמה של המטופל לעדשות אלו. ההתאמה תלויה בין היתר במספר הראייה, בצילינדר ובנוכחות של מחלות אחרות בעיניים.

הניתוח אורך בין חצי שעה לשעה, לעיתים הוא דורש אשפוז לילה בבית החולים אך ברוב המקרים מדובר בניתוח אמבולטורי. יש להגיע לחדר הניתוח כשעה ־ שעתיים לפני הניתוח, לרוב בצום, אך חשוב מאוד להקפיד על הטיפול התרופתי הקבוע. לא אחת אנו נאלצים לבטל ניתוח בשל לחץ דם גבוה כתוצאה מאי נטילת הכדורים בבוקר הניתוח. ברוב המקרים הניתוח נעשה בהרדמה מקומית, אך במקרים שונים, שבהם המטופל עשוי להתקשות להימנע מתנועה במשך כל זמן הניתוח, הוא יתבצע בהרדמה מלאה, לדוגמה במקרה של חירשות, ילדים שסובלים ממקרים נדירים של קטרקט בילדים, בעלי מוגבלויות ואנשים הנדרשים לאפוטרופסות.

באשפוז אמבולטורי, אם אין בעיה מיוחדת המטופל משוחרר לביתו באותו יום, ובהמשך יהיה עליו להגיע לביקורת רפואית מסודרת. כשהקטרקט קיים בשתי העיניים ומתחילים מניתוח בעין אחת, לרוב תנותח העין השנייה כשלושה עד ארבעה שבועות לאחר מכן, כשהמטרה היא לא להותיר את המטופלים זמן רב עם קטרקט חד־צדדי. כמו בכל ניתוח, ההתאוששות איננה מיידית והשיפור בראייה נראה לאורך זמן. לרוב תידרש תקופה של כחודש עד שאפשר יהיה לקבוע את חדות הראייה, ולאחר תקופה זו מומלץ להגיע לאופטומטריסט, לעבור בדיקה מלאה, שכן כל ניתוח עשוי להשפיע על הפרקציה של העין, כלומר עשוי לבוא לידי ביטוי בשינוי מספר הראייה וצורך בהתאמת משקפיים. לאחר הניתוח תתכן מעט דלקת או בצקת, שעשויה להתפתח במרכז הראייה כ־6 עד 8 שבועות לאחר הניתוח, לרוב היא תטופל בטיפות ותחלוף.