RVO

הטיפול ב־RVO מותאם לכל חולה על פי הממצאים שעלו במהלך אבחון המחלה, בבדיקות השונות ובצילומי העיניים. בכל מקרה של ירידה משמעותית בראייה, יש לגשת לבדיקת עיניים מקיפה, הכוללת בדיקת קרקעית העין וצילומי עיניים מסוג OCT (Optical coherence tomography). בדיקה זו מדגימה את השינויים בשכבות הרשתית, בהן גם בצקת המקולה שבמרכז הרשתית. כמו כן, יש צורך בצילום פלואורסצין של העין או FA (Fluorescein Angiography), המדגים את החסימה בכלי הדם ואת היקף האיסכמיה ברשתית. בנוסף, על המטופל לעבור בירור מקיף לשלילת מחלות סיסטמיות, לרבות בדיקות דם לספירה, כימיה, מדדי דלקת, תפקודי קרישה, הולטר לחץ דם, בירור סוכרת, אולטראסאונד עורקי צוואר ובירור קרדיאלי.

אם צילומי העיניים לא העלו בצקת מקולרית או איסכמיה ברשתית, יש להמשיך במעקב קבוע, במרווחים של ארבעה עד שישה שבועות במשך חצי השנה הראשונה לאחר האבחון. למעשה, הסיכון הגבוה ביותר לפתח סיבוכים הוא במהלך 90 הימים הראשונים. אם אובחנה בצקת, אז יש לגשת לטיפול.

ראשית, כיוון שהמחלה שכיחה בקרב חולים במחלות סיסטמיות, בעיקר לחץ דם גבוה, חשוב לטפל באיזון המחלות הללו. לעיתים יש מקום לשקול מתן טיפול בתרופות לדילול דם.

כשהרשתית סובלת מאיסכמיה בשל החסימה הוורידית, היא מפרישה חומר בשם VEGF שתפקידו לעודד צמיחה של כלי דם חדשים. אלא שאותו חומר הוא שגורם לסיבוכים השונים של המחלה מאחר שהוא מעודד צמיחת כלי דם בלתי תקינים הגורמים לדלף נוזלים וחלבונים לתוך הרשתית. על כן, הקו הטיפולי הראשון ב־RVO הוא זריקות בנוגדי VEGF, שמסייעות לעכב את התהליך ולמנוע כך את התפתחות הבצקת והתקדמות המחלה. הטיפול נעשה במרפאה על ידי מומחה רשתית ותחת הרדמה מקומית. לאחר חיטוי העין, התרופה מוזרקת לחלל הזגוגית, ומשם  חודרת לרשתית. זמינים כיום מספר סוגים של תכשירים נוגדי VEGF, אשר יעילותם בשיפור הראיה ובמניעת סיבוכים הוכחה במחקרים רבים.

קו טיפול נוסף הוא טיפול בסטרואידים שניתן גם כן בהזרקה לחלל הזגוגית או מאחורי גלגל העין. בנוסף ישנו טיפול בסטרואידים בשחרור איטי באמצעות שתל המוזרק לעין ומשחרר את התרופה לאורך זמן. בדומה לטיפול בנוגדי VEGF, גם כאן הטיפול נותן מענה להתפתחות הבצקת ובמקביל מסייע להרגיע את התהליך הדלקתי שנלווה במידה כזו או אחרת למחלות אלו.

הטיפול בנוגדני VEGF ניתן תחילה על בסיס חודשי, ואילו השפעת הטיפול בסטרואידים יכולה להימשך כמה חודשים. אך בשני המקרים, תדירות הטיפולים משתנה בהתאם לתגובה הטיפולית של החולה על פי תוצאות צילום OCT שהמטופל מבצע ביום הטיפול ובמידת הבצקת שנצפתה בבדיקה ובצילום. לאחר שיפור הבצקת ניתן להגדיל את המרווח בין ההזרקות בהתאם לתגובה הטיפולית עד כדי להפסקתן או לחלופין לתת את הזריקות לפי הצורך.

בטיפולים בהזרקות, מומלץ לבצע בדיקת OCT לפני כל טיפול על מנת לאשש את הצורך בטיפול ולהתאים את המרווח בין ההזרקות בהתאם לתגובה הטיפולית, אך לא נדרשות הכנות מיוחדות. התהליך כולו קצר למדי והזריקה עצמה אורכת שניות בודדות. לאחר מכן המטופל מתבקש לא להרטיב את העין, כשאפשר ללחח את העין בתחליף דמעות. מלבד זאת הוא יכול להמשיך בשגרת יומו. מטופלים שטופלו בזריקות סטרואידים נדרשים לגשת כשבוע עד שבועיים לאחר הטיפול לבדיקת לחץ תוך עיני.

לרוב, הזרקות תוך עיניות נחשבות בטוחות אך ייתכנו סיבוכים שונים, החל מסיבוכים קלים כמו דימום באזור הזריקה או שריטה בקרנית וכלה בסיבוכים קשים אך נדירים יותר כמו דימום בזגוגית, קרע ברשתית והיפרדות רשתית. זיהום שנגרם מחיידק שנכנס לעין הוא סיבוך נדיר למדי שמתרחש בכאחד ל־5,000 מקרים.

כשישנם אזורים איסכמיים ברשתית מומלץ לשלב טיפול לייזר המכונה פוטוקואגולציה (Laser Photocoagulation) שיכול להיות חלקי (Grid) או נרחב PRP (Panretinal) בהתאם לגודל הרשתית האסכמית. בטיפול, הלייזר צורב את אותם אזורים ברשתית שנפגעו מהאיסכמיה וכך מפחית את כמות ה־VEGF המופרש על ידי הרשתית החולה. בטיפול זה למעשה אנו 'מקריבים' חלק מהרשתית ההיקפית מה שעלול לגרום לפגיעה בראיית לילה ו\או לצמצום בשדה הראייה, זאת במטרה לשמור על מרכז הרשתית והראייה המרכזית. הטיפול מתבצע במרפאה, תחת הרדמה מקומית, והמטופל יכול לחזור לשגרה בסיומו. כיוון שהוא נעשה בהרחבת אישונים, לא ניתן יהיה לנהוג מיד לאחר הטיפול. לעיתים ייתכנו סיבוכים נדירים מאוד לאחר הטיפול בלייזר, החל משריטה בקרנית, דימום בעין ועד לחור ברשתית, כשתופעת הלוואי העיקרית היא כאמור הפרעה או צמצום של שדה הראייה.

מחקרים שנעשים כיום כבר בוחנים טיפולים מתקדמים במחלת ה־RVO, המשלבים עיכוב מסלולים נוספים מלבד עיכוב ה־VEGF. הדגש בטיפולים החדשים הוא שיפור היעילות והבטיחות הטיפולית, הפחתת תדירות ההזרקות והביקורים במרפאה שיאפשרו הפחתת הנטל על המטופל ומלוויו, על הרופאים ועל המערכת הרפואית כולה.